אמא, את אוהבת אותי? על חוטים שנפרמים ומתחברים מחדש

אמא, את אוהבת אותי? אמא, את אוהבת אותי? אמא, את אוהבת אותי? אמא את אוהבת אותי? ושוב ושוב ושוב ושוב…  
ילדים יכולים לפעמים לשאול את השאלה הזאת מהרגע שהם מתעוררים ועד שנרדמים… והשאלה הזאת מסעירה ומטלטלת אותנו כהורים. מה, היא לא בטוחה שאני אוהבת אותה? מה אני עושה לא בסדר?

והשאלה מטלטלת, ואפילו מעלה תחושות קשות של עגמת נפש, צער ובגידה…

מה קורה פה בעצם? 
ילדה שואלת את השאלה הזאת בכל פעם שמשהו מערפל אצלה את הידיעה שהיא מחוברת למישהו בחוט דק של קשר. זה עשוי להיות רמז למשהו ישן יותר שקרה עוד לפני שהיו לה מילים, כמו למשל אחות שנולדה כשהיא כה קטנה, ועכשיו כשיש מילים, היא מצליחה לנסח את הכאב הישן, או פחדים שגרתיים שעלו בהריון, בלידה ובתינוקות… 
כהורים, אנו יכולים לגמרי בעצמנו, להחזיר לה את תחושת החיבור בהווה, ולעזור לה לפרוק ולהחלים מהדבר הישן שבבסיס ההתנהגות הזאת, שלצורך העניין, זה לא ממש משנה מה הוא. 

ראשית, אני מזמינה אתכם לקחת זמן, עם בת\ן הזוג, או עם מישהי\ו שאת סומכת עליה\ו, לבקש שרק יקשיבו לחשיבה ולרגשות שלכם, בלי להציע הצעות, או ביקורת, כדי שתוכלו לחשוב טוב ובתשומת לב, ותשמעו את הסיפור שלכם… ספרו כמה שיותר על העניין הזה, על מה השאלות האלה מעלות, על איך זה היה בשבילכם כקטנים בעניין הזה, האם השאלה הזאת העסיקה אתכם? האם הייתם ילדים בכורים או צעירים? כשאתם נזכרים ומספרים כמה שיותר, תנו לרגשות לעלות, ואם עולה בכי, תנו לו לצאת, ובקשו גם ממי שמקשיב לכם, לעודד אתכם לפרוק רגשות בבכי או צחוק. 
אחרי שתעשו איזושהי עבודה עם זה, ותקשיבו לעצמכם ולחשיבה שלכם, סביר שכבר יעלו אצלכם תובנות חדשות… 

עכשיו, תארו לכם, שמישהו עם התובנות האלה היה מגיע אליכם כקטנים, ומקשיב לכם בקשיים שחוויתם, וכעת את מוזמנים לתת את מתנת ההקשבה גם לבתכם השואלת… 
כשהיא שואלת את השאלה הזאת, אחרי שעשיתם עם זה איזושהי עבודה, חשבתם על זה, אתם פחות מבוהלים מזה, וזוכרים רק שמדובר בחוט שנפרם, אתם יכולים בשמחה ובהתלהבות גדולה להגיד לה, למשל, "איזה כיף ששאלת, בדיוק אני מחפשת את הילדה שאני כל כך אוהבת, כדי לעשות לה אמבטיה של נשיקות"… ופשוט "להתנפל עליה באהבה"! לעבור על כל איבר, לפגוש אותו מחדש בהתלהבות רבה ולמלא אותו בנשיקות "הו יד מקסימה, כל כך התגעגעתי אליך, אני כל כך אוהבת אותך", "הו אחורי אוזן אהובה, מזמן לא רחרחתי אותך, אני כל כך אוהבת אותך"… ועוד ועוד. 
חוט מחבר, שמסתתר או הלך לאיבוד נחשף תמיד במגע, קרבה, ומשחק מתלהב ואוהב. 
ההתנפלות האוהבת יכולה להיות במיטה הגדולה, תוך כדי חיבוקים והתגלגלות משותפת. כמה פעמים כאלה, יביאו להבדל גדול, בתכם תראה שאתם לא מבוהלים ואשמים, ןבמקום השאלה הזאת, היא פשוט תרצה לשחק את משחקי החיבור מחדש האלה…

כלי נוסף הוא לתת לה זמנים שהם רק שלה, בלי אחים, בלי טלפון, רק אמא ובת, או אבא ובת, ובזמן הזה נותנים לה להוביל…
ילדים שמקבלים זמן כזה באופן קבוע, מראים במשחק את הקשיים שלהם, ובמה הם צריכים יד והקשבה. יכול להיות שהיא תשחק עם בובה שחושבת שאמא שלה לא אוהבת אותה, ותארגן לעצמה את הריפוי, בדיוק כמו שאתם תעשו בזמן ההקשבה שלכם, ויחד איתכם היא תוכל לפרוק בבכי או בצחוק. תפקידכם יהיה להקשיב בשמחה, על כך שמשהו ישן כל כך סוף סוף מוצא דרכו החוצה!

שיתוף ב facebook
לשיתוף בפייסבוק - לחצ/י כאן

כל תגובה ומחשבה יתקבלו בברכה:

סגירת תפריט